פיתוח תרביות פרוביוטיות: מדריך מקיף

פרוביוטיקה, המוגדרת כמיקרואורגניזמים חיים אשר, כאשר ניתנים בכמויות נאותות, מעניקים יתרון בריאותי למארח, זכתה לפופולריות עצומה בזכות הפוטנציאל שלה לשפר את בריאות המעי, לחזק את מערכת החיסון ואף להשפיע על הרווחה הנפשית. פיתוח תרביות פרוביוטיות חזקות ויעילות הוא חיוני לתעשיות שונות, כולל מזון, תרופות וחקלאות. מדריך זה מתעמק בתהליך המורכב של פיתוח תרביות פרוביוטיות, ומכסה הכול, החל מבחירת זנים ועד לבקרת איכות.

הבנת הפרוביוטיקה

לפני שצוללים לפיתוח תרביות, חיוני להבין מהי פרוביוטיקה. לא כל המיקרואורגניזמים הם פרוביוטיים. כדי לעמוד בדרישות, מיקרואורגניזם חייב לעמוד בקריטריונים ספציפיים:

• סוג ומין מוגדרים: המיקרואורגניזם חייב להיות מזוהה ברמת הסוג והמין (לדוגמה, Lactobacillus rhamnosus).
• יתרונות בריאותיים מוכחים: למיקרואורגניזם חייבים להיות יתרונות בריאותיים מוכחים הנתמכים בראיות מדעיות, לעיתים קרובות באמצעות ניסויים קליניים.
• בטיחות: המיקרואורגניזם חייב להיות בטוח למאכל אדם. נתוני בטיחות צריכים להיות זמינים.
• חיוניות: המיקרואורגניזם חייב להיות מסוגל לשרוד את המעבר דרך מערכת העיכול ולהישאר חיוני במספרים מספיקים כדי להפעיל את השפעותיו המועילות.
• התאמה טכנולוגית: המיקרואורגניזם חייב להיות מתאים לייצור בקנה מידה תעשייתי ולפורמולציה במגוון פורמטים של מוצרים.

בחירת זנים: הבסיס לפיתוח תרביות פרוביוטיות

בחירת זנים היא ללא ספק השלב הקריטי ביותר בפיתוח תרביות פרוביוטיות. מאפייני הזן הנבחר ישפיעו ישירות על היעילות והפונקציונליות של המוצר הסופי. תהליך הבחירה כולל גישה רב-גונית, הלוקחת בחשבון מאפיינים פנוטיפיים וגנוטיפיים כאחד.

שיקולים מרכזיים לבחירת זנים:

• מקור: מקור הזן יכול להשפיע על הסתגלותו לסביבות ספציפיות. זנים שבודדו ממקורות אנושיים (למשל, דגימות צואה) עשויים להיות מותאמים טוב יותר לסביבת המעי האנושי. עם זאת, יש להתייחס בקפידה לשיקולים אתיים ולהנחיות רגולטוריות בעבודה עם זנים ממקור אנושי. לעומת זאת, זנים שבודדו ממזונות מותססים (למשל, יוגורט, קימצ'י) או ממקורות סביבתיים עשויים להפגין תכונות ייחודיות המועילות ליישומים ספציפיים. לדוגמה, זנים שמקורם במזונות מותססים מסורתיים באזורים כמו קוריאה או יפן עשויים להחזיק במאפיינים ייחודיים הקשורים לתסיסה ושימור.
• עמידות לחומצה ומרה: זנים פרוביוטיים חייבים להיות מסוגלים לשרוד את הסביבה החומצית של הקיבה (pH 1.5-3.5) ואת מלחי המרה במעי הדק. בדיקות in vitro יכולות לדמות תנאים אלה כדי להעריך את הישרדות הזן. זנים כמו Lactobacillus acidophilus ידועים בעמידותם לחומצה ומרה.
• היצמדות לתאי מעי: היכולת להיצמד לתאי אפיתל המעי מאפשרת לפרוביוטיקה ליישב את המעי וליצור אינטראקציה עם מערכת החיסון של המארח. נעשה שימוש נפוץ במבחני היצמדות in vitro באמצעות קווי תאים כמו Caco-2. זנים ספציפיים מפגינים יכולות היצמדות שונות בהתבסס על חלבוני פני שטח ואינטראקציות עם רירית המעי.
• פעילות אנטי-מיקרוביאלית: חלק מהפרוביוטיקות מייצרות חומרים אנטי-מיקרוביאליים כמו בקטריוצינים, חומצות אורגניות ומי חמצן, אשר יכולים לעכב את צמיחתם של חיידקים פתוגניים. זה חיוני לשמירה על מיקרוביוטה מאוזנת במעי. לדוגמה, Lactobacillus plantarum ידוע בייצור בקטריוצינים.
• השפעות אימונומודולטוריות: פרוביוטיקה יכולה לווסת את מערכת החיסון של המארח על ידי גירוי ייצור ציטוקינים והשפעה על פעילות תאי החיסון. זה יכול לסייע בהפחתת דלקת ובהגברת התגובות החיסוניות. זנים שונים מפגינים פרופילים אימונומודולטוריים שונים.
• פעילות מטבולית: הפעילויות המטבוליות של פרוביוטיקה, כגון ייצור חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) כמו בוטיראט, אצטאט ופרופיונאט, תורמות לבריאות המעי. בוטיראט, בפרט, הוא מקור אנרגיה חשוב לקולונוציטים ובעל תכונות אנטי-דלקתיות. זנים כמו Faecalibacterium prausnitzii ידועים בייצור הבוטיראט שלהם.
• יציבות גנטית: היציבות הגנטית של הזן חיונית כדי להבטיח שתכונותיו המועילות נשמרות במהלך התסיסה, האחסון והמעבר דרך מערכת העיכול. ריצוף גנום ומחקרי יציבות הם חיוניים.
• היעדר תכונות לא רצויות: הזן לא צריך להחזיק בתכונות לא רצויות, כגון גנים לעמידות לאנטיביוטיקה שעלולים לעבור לחיידקים פתוגניים, או היכולת לייצר אמינים ביוגניים כמו היסטמין.

דוגמה לבחירת זנים גלובלית:

שקלו פרוביוטיקה המיועדת לשימוש במוצר חלב מותסס המיועד לצריכה בדרום מזרח אסיה. תהליך בחירת הזנים עשוי לתעדף זנים שבודדו ממזונות מותססים מסורתיים מאותו אזור (למשל, זנים מ'טמפויאק' או 'טאפה'). זנים אלה עשויים להיות מותאמים טוב יותר להרגלי התזונה ולהרכב המיקרוביוטה של האוכלוסייה המקומית. יתר על כן, מחקרי יציבות יצטרכו לשקול את תנאי האחסון ודפוסי הצריכה האופייניים באותו אזור, אשר עשויים להיות שונים מאלה שבאירופה או צפון אמריקה.

אופטימיזציה של מצעי גידול

לאחר שנבחר זן מבטיח, השלב הבא הוא אופטימיזציה של מצע הגידול לצמיחתו וייצורו. מצע הגידול מספק את חומרי ההזנה והתנאים הסביבתיים הדרושים לשגשוג הפרוביוטיקה. האופטימיזציה כוללת התאמת הרכב המצע כדי למקסם את צפיפות התאים, החיוניות והפעילויות המטבוליות הרצויות.

מרכיבים מרכזיים במצעי גידול:

• מקור פחמן: מקור האנרגיה העיקרי לפרוביוטיקה. מקורות פחמן נפוצים כוללים גלוקוז, לקטוז, סוכרוז ועמילן. בחירת מקור הפחמן יכולה להשפיע על קצב הגדילה, תפוקת התאים והפעילות המטבולית של הפרוביוטיקה. לדוגמה, מינים מסוימים של Bifidobacterium מעדיפים פרוקטואוליגוסכרידים (FOS) כמקור פחמן.
• מקור חנקן: חיוני לסינתזת חלבונים וצמיחת תאים. מקורות חנקן נפוצים כוללים פפטונים, תמצית שמרים, טריפטון וחומצות אמינו. מקור החנקן צריך לספק אספקה מאוזנת של חומצות אמינו.
• מינרלים: חיוניים לתפקודים תאיים שונים. מינרלים נפוצים כוללים מגנזיום, מנגן, ברזל ואבץ. יש לבצע אופטימיזציה לריכוז המינרלים כדי למנוע רעילות או הגבלה.
• ויטמינים: חלק מהפרוביוטיקות דורשות ויטמינים ספציפיים לצמיחה. ויטמינים נפוצים כוללים ויטמינים מקבוצת B, כגון ריבופלבין וניאצין.
• גורמי גדילה: תרכובות נוספות שיכולות לשפר את הגדילה או הפעילות המטבולית. אלה יכולים לכלול חומצות אמינו, פפטידים או תרכובות אורגניות אחרות.
• בופרים ל-pH: לשמירה על pH יציב במהלך התסיסה. בופרים נפוצים כוללים בופרי פוספט ובופרי ציטראט.

אסטרטגיות אופטימיזציה:

• גורם אחד בכל פעם (OFAT): שיטה זו כוללת שינוי של גורם אחד בכל פעם תוך שמירה על כל שאר הגורמים קבועים. למרות שהיא פשוטה, היא גוזלת זמן ואינה לוקחת בחשבון אינטראקציות בין גורמים.
• מתודולוגיית משטח תגובה (RSM): טכניקה סטטיסטית שניתן להשתמש בה לאופטימיזציה של גורמים מרובים בו זמנית. היא יעילה יותר מ-OFAT ויכולה לזהות תנאים אופטימליים לצמיחה וייצור.
• סינון בתפוקה גבוהה (HTS): שיטה זו כוללת סינון של מספר רב של הרכבי מצע שונים כדי לזהות את התנאים האופטימליים. HTS שימושי לזיהוי רכיבי מצע חדשניים ולאופטימיזציה של פורמולציות מצע מורכבות.

דוגמה: אופטימיזציה של מצעי גידול עבור Lactobacillus Bulgaricus:

Lactobacillus bulgaricus הוא פרוביוטיקה נפוצה בייצור יוגורט. אופטימיזציה של מצע הגידול עבור זן זה עשויה לכלול התאמת ריכוז הלקטוז, תמצית השמרים והפפטונים. ניתן להשתמש בגישת RSM כדי לקבוע את השילוב האופטימלי של גורמים אלה כדי למקסם את צפיפות התאים וייצור החומצה הלקטית. יתר על כן, הוספת חומצות אמינו ספציפיות למצע, כגון גלוטמט, יכולה לשפר את הגדילה וייצור החומצה.

פיתוח תהליך התסיסה

תהליך התסיסה הוא שלב חיוני בפיתוח תרביות פרוביוטיות. הוא כולל גידול הפרוביוטיקה בסביבה מבוקרת כדי לייצר מספר רב של תאים חיוניים. יש לשלוט בקפידה על תהליך התסיסה כדי להבטיח צמיחה אופטימלית ואיכות מוצר.

פרמטרים מרכזיים לבקרה:

• טמפרטורה: הטמפרטורה האופטימלית לצמיחה משתנה בהתאם לזן הפרוביוטי. רוב הלקטובצילים והביפידובקטריה גדלים בצורה הטובה ביותר בטמפרטורות שבין 30°C ל-45°C. בקרת טמפרטורה חיונית למניעת צמיחה של מיקרואורגניזמים לא רצויים ולשמירה על חיוניות הפרוביוטיקה.
• pH: יש לשמור על ה-pH של מצע התסיסה ברמה אופטימלית לצמיחה. רוב הפרוביוטיקות מעדיפות pH חומצי מעט (בסביבות pH 6.0-6.5). ניתן לשלוט ב-pH על ידי הוספת חומצות או בסיסים, או באמצעות בופרים.
• חמצן מומס (DO): חלק מהפרוביוטיקות הן אנאירוביות או מיקרואירופיליות, כלומר הן דורשות רמות חמצן נמוכות לצמיחה. במקרים אלה, יש לשלוט בקפידה על רמת החמצן המומס. זה חשוב במיוחד עבור מיני Bifidobacterium.
• ערבוב: ערבוב מסייע להבטיח פיזור אחיד של חומרי ההזנה ולמנוע היווצרות של גושים. יש לבצע אופטימיזציה של קצב הערבוב כדי לאזן בין העברת חמצן ולחץ גזירה על התאים.
• זמן תסיסה: יש לבצע אופטימיזציה של זמן התסיסה כדי למקסם את צפיפות התאים ותפוקת המוצר. תסיסת יתר עלולה להוביל למוות של תאים ולהצטברות של מטבוליטים לא רצויים.

אסטרטגיות תסיסה:

• תסיסת מנה (Batch): סוג התסיסה הפשוט ביותר, שבו כל חומרי ההזנה מתווספים בתחילת התהליך. תסיסת מנה קלה לתפעול אך יכולה להיות פחות יעילה משיטות אחרות.
• תסיסת מנה מזינה (Fed-Batch): חומרי הזנה מתווספים בהדרגה במהלך תהליך התסיסה. זה מאפשר להשיג צפיפויות תאים גבוהות יותר.
• תסיסה רציפה (Continuous): חומרי הזנה מתווספים ברציפות למתסס, והמוצר מוסר ברציפות. זה מאפשר פעולה במצב יציב ויכול להיות יעיל מאוד.

דוגמה: הגדלת קנה מידה של תסיסת Lactobacillus Casei:

הגדלת קנה המידה של תסיסת Lactobacillus casei מקנה מידה מעבדתי לקנה מידה תעשייתי דורשת התייחסות מדוקדקת לגורמים שהוזכרו לעיל. במתסס גדול יותר, שמירה על סביבה הומוגנית הופכת למאתגרת יותר. יש צורך במערכות ניטור ובקרה מתוחכמות כדי להבטיח טמפרטורה, pH ורמות חמצן מומס אחידות בכל הכלי. עיצוב האימפלר וקצב הערבוב הם גם קריטיים למניעת לחץ גזירה על התאים, אשר יכול להפחית את החיוניות. יתר על כן, תהליך העיקור צריך להיות מאומת בקפידה כדי להבטיח שהמתסס והמצע נקיים מזיהום.

עיבוד ושימור במורד הזרם (Downstream)

לאחר התסיסה, יש לקצור ולשמר את התרבית הפרוביוטית כדי לשמור על חיוניותה ופונקציונליותה. עיבוד במורד הזרם כולל הפרדת התאים ממרק התסיסה, ריכוזם ופורמולציה שלהם לפורמט מוצר מתאים.

שלבים מרכזיים בעיבוד במורד הזרם:

• הפרדת תאים: טכניקות כמו צנטריפוגציה או מיקרופילטרציה משמשות להפרדת התאים ממרק התסיסה.
• שטיפת תאים: שטיפת התאים מסירה רכיבי מצע ומטבוליטים שיוריים.
• ריכוז: ריכוז התאים מוגבר באמצעות טכניקות כמו אולטראפילטרציה או אידוי.
• הגנה מפני הקפאה (Cryoprotection): חומרים מגני הקפאה, כגון גליצרול, סוכרוז או טרהלוז, מתווספים כדי להגן על התאים מפני נזק במהלך ההקפאה.
• ליופיליזציה (ייבוש בהקפאה): התאים מיובשים בהקפאה כדי להסיר מים ולשמר אותם במצב רדום. ליופיליזציה היא שיטה נפוצה לשימור פרוביוטיקה לאחסון ארוך טווח.
• ייבוש בריסוס: שיטה נוספת לייבוש תרביות פרוביוטיות, הכוללת ריסוס של תרבית נוזלית לתוך זרם אוויר חם.
• אנקפסולציה: אנקפסולציה כוללת ציפוי של התאים הפרוביוטיים בחומר מגן, כגון אלגינט או כיטוזן. זה יכול לשפר את הישרדותם במהלך האחסון והמעבר דרך מערכת העיכול.

שיטות שימור:

• הקפאה: אחסון התאים בטמפרטורות נמוכות (-20°C עד -80°C) יכול לשמר את חיוניותם. עם זאת, הקפאה עלולה לפגוע בתאים, ולכן משתמשים לעיתים קרובות בחומרים מגני הקפאה.
• קירור: אחסון התאים בטמפרטורות קירור (4°C) יכול גם לשמר את חיוניותם, אך חיי המדף קצרים יותר מאשר בהקפאה או ליופיליזציה.
• ליופיליזציה: כפי שצוין לעיל, ליופיליזציה היא שיטה נפוצה לשימור פרוביוטיקה לאחסון ארוך טווח. ניתן לאחסן תרביות שעברו ליופיליזציה בטמפרטורת החדר לתקופות ממושכות.

דוגמה: ליופיליזציה של Bifidobacterium Longum לתרכובת מזון לתינוקות:

Bifidobacterium longum הוא פרוביוטיקה נפוצה בתרכובות מזון לתינוקות. כדי להבטיח שהפרוביוטיקה תישאר חיונית במהלך האחסון והשימוש, היא עוברת בדרך כלל ליופיליזציה. תהליך הליופיליזציה כולל בקרה קפדנית על קצבי ההקפאה והייבוש כדי למזער נזק לתאים. הוספת חומרים מגני הקפאה, כגון אבקת חלב רזה או טרהלוז, היא חיונית להגנה על התאים מפני יצירת גבישי קרח ולחץ התייבשות. לאחר הליופיליזציה, התרבית הפרוביוטית מעורבבת בדרך כלל עם מרכיבים אחרים בתרכובת המזון לתינוקות ונארזת במיכל חסין לחות כדי לשמור על חיוניותה. המוצר הסופי חייב לעמוד בתקני בקרת איכות מחמירים כדי להבטיח שהוא מכיל את המספר המוצהר של תאים פרוביוטיים חיוניים.

בקרת איכות והבטחת איכות

בקרת איכות והבטחת איכות חיוניות כדי להבטיח שהתרבית הפרוביוטית עומדת במפרטים הנדרשים לבטיחות, יעילות ויציבות. זה כולל יישום תוכנית בדיקות מקיפה לאורך כל תהליך הייצור, החל מבחירת הזנים ועד למוצר המוגמר.

בדיקות בקרת איכות מרכזיות:

• זיהוי זן: לאימות זהות הזן הפרוביוטי. ניתן לעשות זאת באמצעות שיטות פנוטיפיות, כגון בדיקות ביוכימיות, או שיטות גנוטיפיות, כגון PCR או ריצוף DNA.
• ספירת תאים חיוניים: לקביעת מספר התאים הפרוביוטיים החיוניים בתרבית. זה נעשה בדרך כלל באמצעות ספירת צלחות או ציטומטריית זרימה.
• בדיקת טוהר: להבטיח שהתרבית נקייה מזיהום של מיקרואורגניזמים אחרים. ניתן לעשות זאת באמצעות בדיקה מיקרוסקופית או מצעים בררניים.
• בדיקת פעילות: להערכת הפעילות הפונקציונלית של הפרוביוטיקה, כגון יכולתה לייצר חומרים אנטי-מיקרוביאליים או להיצמד לתאי מעי.
• בדיקת יציבות: לניטור החיוניות והפעילות של הפרוביוטיקה במהלך האחסון. זה כולל אחסון התרבית בתנאים שונים (למשל, טמפרטורה, לחות) ובדיקה תקופתית של חיוניותה ופעילותה.
• בדיקת בטיחות: להבטיח שהפרוביוטיקה בטוחה לצריכה אנושית. זה יכול לכלול בדיקה לנוכחות של רעלנים, גנים לעמידות לאנטיביוטיקה או תכונות לא רצויות אחרות.

שיקולים רגולטוריים:

הרגולציה של פרוביוטיקה משתנה ממדינה למדינה. במדינות מסוימות, פרוביוטיקה מוסדרת כמזון, בעוד שבאחרות, היא מוסדרת כתרופות או תוספי תזונה. חשוב להיות מודעים לדרישות הרגולטוריות במדינות שבהן הפרוביוטיקה תימכר. ארגונים בינלאומיים כמו ה-FAO/WHO קבעו הנחיות להערכת פרוביוטיקה במזון, המספקות מסגרת להערכת בטיחותן ויעילותן.

דוגמה: בקרת איכות לקפסולת פרוביוטיקה:

שקלו קפסולת פרוביוטיקה המכילה תערובת של זני Lactobacillus ו-Bifidobacterium. בדיקות בקרת איכות יכללו אימות של הזהות והכמות של כל זן בקפסולה. זה יכלול בדרך כלל שימוש בשילוב של שיטות פנוטיפיות וגנוטיפיות, כגון ציטומטריית זרימה ו-qPCR. הקפסולות ייבדקו גם לטוהר כדי להבטיח שהן נקיות מזיהום. בדיקות יציבות יבוצעו כדי לקבוע את חיי המדף של המוצר בתנאי אחסון שונים. לבסוף, יבוצעו בדיקות בטיחות כדי להבטיח שהקפסולות אינן מכילות חומרים מזיקים.

יישומים של תרביות פרוביוטיות

לתרביות פרוביוטיות יש מגוון רחב של יישומים בתעשיות שונות:

• תעשיית המזון: פרוביוטיקה משמשת במזונות מותססים כמו יוגורט, קפיר, כרוב כבוש וקימצ'י כדי לשפר את ערכם התזונתי ואת יתרונותיהם הבריאותיים. הן מתווספות גם למזונות לא מותססים כמו מיצים, דגני בוקר וחטיפים.
• תעשיית התרופות: פרוביוטיקה משמשת בתוספי תזונה ובמוצרים פרמצבטיים לטיפול ומניעה של מצבים בריאותיים שונים, כגון שלשולים, תסמונת המעי הרגיז ואקזמה.
• חקלאות: פרוביוטיקה משמשת במזון לבעלי חיים כדי לשפר את בריאותם ותפוקתם. ניתן להשתמש בהן גם כחומרי הדברה ביולוגיים להגנה על יבולים ממחלות.
• תעשיית הקוסמטיקה: פרוביוטיקה משמשת במוצרי טיפוח עור כדי לשפר את בריאות העור ומראהו.

דוגמאות גלובליות ליישומי פרוביוטיקה:

• יאקולט (יפן): משקה חלב מותסס המכיל Lactobacillus casei Shirota, הנצרך באופן נרחב ביפן ובחלקים אחרים של העולם בשל יתרונותיו הבריאותיים לכאורה למעי.
• יוגורט אקטיביה (צרפת): יוגורט המכיל Bifidobacterium animalis subsp. lactis DN-173 010, המשווק בשל יתרונותיו לבריאות מערכת העיכול.
• קפיר (מזרח אירופה): משקה חלב מותסס המכיל תערובת מורכבת של חיידקים ושמרים, הנצרך באופן מסורתי במזרח אירופה וזוכה לפופולריות ברחבי העולם.
• קימצ'י (קוריאה): מאכל ירקות מותסס קוריאני מסורתי המכיל מגוון חיידקי חומצה לקטית, הידוע בתכונותיו הפרוביוטיות ונוגדות החמצון.

מגמות עתידיות בפיתוח תרביות פרוביוטיות

תחום פיתוח התרביות הפרוביוטיות מתפתח כל הזמן, עם טכנולוגיות וגישות חדשות שצצות. כמה מהמגמות המרכזיות כוללות:

• ריצוף מהדור הבא (NGS): NGS משמש לאפיון הגנומים של זנים פרוביוטיים בפירוט רב יותר, מה שמאפשר הבנה טובה יותר של תכונותיהם הפונקציונליות ובטיחותם.
• מטגנומיקה: מטגנומיקה משמשת לחקר ההרכב והתפקוד של המיקרוביוטה של המעי, מה שיכול לסייע בזיהוי זנים פרוביוטיים חדשים ובהבנת האופן שבו פרוביוטיקה מקיימת אינטראקציה עם המערכת האקולוגית של המעי.
• פרוביוטיקה מותאמת אישית: פיתוח פרוביוטיקה מותאמת אישית המותאמת להרכב המיקרוביוטה של המעי של הפרט ולצרכיו הבריאותיים.
• סינביוטיקה: שילוב של פרוביוטיקה עם פרה-ביוטיקה (מרכיבי מזון לא מתכלים המעודדים צמיחה של חיידקים מועילים) כדי לשפר את יעילותם.
• פוסט-ביוטיקה: שימוש בתאים מיקרוביאליים לא חיוניים או במטבוליטים שלהם כדי להעניק יתרונות בריאותיים. זה מציע חלופה פוטנציאלית לפרוביוטיקה חיה ועשוי להיות יציב יותר וקל יותר לפורמולציה.

סיכום

פיתוח תרביות פרוביוטיות הוא תהליך מורכב ורב-גוני הדורש הבנה מעמיקה של מיקרוביולוגיה, טכנולוגיית תסיסה ועקרונות בקרת איכות. על ידי הקפדה על ההנחיות המפורטות במדריך זה, חוקרים ויצרנים יכולים לפתח תרביות פרוביוטיות חזקות ויעילות למגוון רחב של יישומים. ככל שהתחום ממשיך להתפתח, יצוצו טכנולוגיות וגישות חדשות, שיובילו לפיתוח של מוצרים פרוביוטיים חדשניים ויעילים עוד יותר המועילים לבריאות האדם בעולם. עתיד פיתוח התרביות הפרוביוטיות הוא מזהיר, עם הזדמנויות מרגשות לחדשנות וגילוי.